<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ג פי"ב</h1>
<h2>דף קיז:</h2>
באור התפלות והפרשיות של פסח כך הוא. בשני ימים הראשונים ערבית שחרית ומנחה אומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע שהוא אתה בחרתנו יעלה ויבוא והשיאנו וחותם מקדש ישראל והזמנים. יש מקומות שכשחל פסח בשבת אין אומרים מעין שבע שנתקנה מפני המזיקין והלילה הוא ליל שמורים. אין מקדשין בבתי כנסיות על היין בלילי הפסח אפילו במקומות שנהגו לקדש בשבתות וימים טובים לפי שאין עני בישראל שאין לו ארבע כוסות. שחרית קורין בבית הכנסת מזמורים של שבת וקורין הלל גמור ואחר ההלל קדיש שלם. מוציאין שני ספרי תורה באחד קורין בפרשת בא אל פרעה מן משכו וקחו לכם צאן וגו' עד מארץ מצרים על צבאותם. ויש מקומות שמתחילין מן והיה היום הזה לכם לזכרון וגו' וקורין כהן ולוי ושלשה מישראל והמפטיר קורא בספר השני בפרשת ובחדש הראשון עד סוף הענין ומפטיר קורא בספר יהושע בעת ההיא עד ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ ומחזירים ספרי תורה ומתפללין תפלת מוסף ואין מזכירין גשם מכאן ואילך ולא שאלה בברכת השנים. ערבית אחר התפלה מתחילין לספור העומר שזמנו ליל י"ו בניסן ומונין עד שבועות מ"ט ימים ואין מונין אלא בלילה כל אחד מונה לעצמו שנאמר וספרת לך וסופר מעומד ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר היום יום אחד וכן כל לילה עד שיגיע לז' ושם יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד ובליל השמיני יאמר היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד. פתח וברך על דעת למנות חמש והיו ו' או להפך לא יצא אבל אם פתח וברך על דעת מה שיאמרו חבריו אע"פ שאינו יודע יצא ונכון שידע בתחלה כמה הוא המנין. שכח ולא ברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה. שכח ולא ברך באיזה לילה מהם וגם לא ביום ימנה אחר כן מנינו. כבר כתבתי בהלכות איסור שאסור לאכול תבואה חדשה עד תחלת ליל י"ח בניסן. יום שני מתפלל כיום ראשון וקורא בפרשת אמור שור או כשב או עז עד סוף הענין ומפטיר קורא ביום הראשון ומפטיר במלכים בפסח של יאשיהו מן וישלח המלך עד ואחריו לא קם כמוהו. יום שלישי שהוא חול המועד מתפלל כדרכו בחול אבל יאמר במוצאי יום שני הבדלה בחונן הדעת ויעלה ויבוא בהודאה ואם לא אמר מחזירין אותו וכן מזכירין בברכת המזון ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ובמוסף מתפלל כדרך שמתפלל ביו"ט. בחולו של מועד אין גומרין את ההלל וקורין ביום השלישי בספר הראשון שלשה בפרשת קדש לי כל בכור עד סוף הסדר. והרביעי קורא בפרשת פנחס ומתחיל והקרבתם וקורין ארבעה אנשים בכל יום מחולו של מועד. ברביעי קורין בפרשת ואלה המשפטים אם כסף תלוה את עמי עד לא תבשל גדי בחלב אמו. והרביעי קורא כמו אתמול וכן בכל ימי חולו של מועד. בחמישי קורין בפרשת כי תשא מפסל לך עד לא תבשל גדי. בששי בפרשת בהעלותך מן וידבר ה' אל משה במדבר סיני עד לגר ולאזרח הארץ. בשביעי שהוא יו"ט פרשת בשלח עד כי אני ה' רופאך. והמפטיר קורא והקרבתם עולה לה'. והפטרה וידבר דוד. בשמיני בפרשת ראה כל הבכור עד סוף הסדר ואם חל בשבת מתחיל עשר תעשר והמפטיר והקרבתם והפטרת עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים. כשחל פסח ביום חמישי ישתנו הפרשיות שקורין ביום השבת פסל לך (למי) [לפי] שבה כתוב אלהי מסכה לא תעשה לך ואמרו חז"ל העושה מלאכה בחולו של מועד כאלו עובד עבודת אלילים ומשם ואילך קורין בפרשת קדש ואם כסף תלוה כסדר. וסימן הפרשיות "משך "תורא "קדש "בכספא "פסל "במדברא "שלח "בוכרא. הפטרה בשבת זה היתה עלי יד ה'. אין מזכירין בה של פסח. במוצאי יום טוב מתפלל ערבית שמונה עשרה ברכות ואומר הבדלה בחונן הדעת והבדלה על הכוס ומברך על הנר ובשמים. כשחל יום טוב במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו ותודיענו וכו' קודם שיאמר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה וסימן ותודיענו שלא יטעה בו ד"ל ת"ן ר"ב. דל"ת ותודיענו. למ"ד ותלמדנו. ת' ותתן. ן' ותנחילנו. ר' ותורישנו. ב' והבדילנו. וממי הגלות חדלנו. וארצנו ונחלתנו. בעגלא הנחילנו. ולהר ציון חיש העלנו. אל בית תפלתנו. ונעשה לפניך את קרבנות חובותינו.
